משלי, פרק כ״ז, פסוק י״ג

קרה לכם פעם שהבטחתם לקחת אחריות על משהו בשביל אדם שאתם בכלל לא מכירים? בעולם של פעם, כשמישהו רצה ללוות כסף, הוא היה צריך להביא חבר שיהיה "ערב" עבורו. המשמעות היא שאם הלווה לא יחזיר את הכסף, הערב יצטרך לשלם במקומו. המפרשים מסבירים שזו טעות גדולה ופזיזה להסכים לשלם חובות של אדם זר. אם אותו אדם אכן לא מחזיר את החוב, ההוראה לשופט או למי שהלווה את הכסף היא קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר. כלומר, אפשר לקחת מהערב את הבגד שלו כהחזר על החוב בלי להרגיש רגשות אשם, מפני שהוא זה שהכניס את עצמו לצרה הזו כשהתנדב לעזור לאדם זר. המילה חַבְלֵהוּ פירושה לקחת משכון, כלומר חפץ שווה ערך, ממי שחייב כסף. ההמשך וּבְעַד נׇכְרִיָּה חַבְלֵהוּ בא ללמד אותנו שהכלל הזה נשאר בדיוק אותו הדבר גם אם האדם הסכים להיות ערב לאישה נכריה, כלומר אישה זרה שביקשה את עזרתו.