משלי, פרק כ״ז, פסוק י״ג

התחייבויות פזיזות גובות מחיר כבד ממי שלוקח אותן על עצמו ללא הצדקה, בין במישור הכלכלי ובין במישור הרוחני. כאשר אדם מתנדב לערוב לחובותיו של אדם שאינו מכיר, ההוראה למלווה או לדיין היא קַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר, כלומר לגבות את החוב ללא רחמים. הציווי וּבְעַד נׇכְרִיָּה חַבְלֵהוּ מורה לקחת מן החייב משכון, והדין זהה גם אם ערב לאישה זרה או שאיבד את ממונו ברדיפה אחריה. רעיון זה משמש גם כמשל המזהיר מפני השתעבדות ליצר הרע ולתאוות הזרים לאדם, או מפני הימנעות מתוכחה על עוולות, מעשים שבעטיים יילקח מהאדם עולמו הרוחני כמשכון.