אדם ערום, כלומר איש נבון וזהיר, ראה רעה מתקרבת ומיד נסתר ושומר על עצמו טרם התרחשותה. סכנה זו יכולה להיות פורענות גשמית שמפניה הוא בורח למקום מבטחים, או פיתוי רוחני של חטאים ויצרים שבעטיו הוא נמנע מעבירה, שב בתשובה ובוטח בה'. לעומת הפיקח, פתאים ממשיכים בדרכם בעיוורון וללא חשש. הם עברו היישר אל תוך הסכנה, ולבסוף נענשו וספגו פגיעה גופנית, הפסד ממוני או עונש על עוונותיהם.
משלי, פרק כ״ז, פסוק י״ב
עָר֤וּם ׀ רָאָ֣ה רָעָ֣ה נִסְתָּ֑ר פְּ֝תָאיִ֗ם עָבְר֥וּ נֶעֱנָֽשׁוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.