משלי, פרק ל״א, פסוק ט׳

כדי לעשות משפט אמיתי, על המנהיג לשמור על צלילות דעתו ולחקור היטב את פרטי המקרה, ולכן נדרש ממנו פְּתַח־פִּ֥יךָ, כלומר לברר את הדברים עד תומם. עליו לעשות שְׁפׇט־צֶ֑דֶק מתוך התבוננות מעמיקה, ולהיזהר שלא לעוות את הדין על ידי הכנסת טענות שקריות לפיהם של בעלי דין חלשים מתוך רחמים שגויים. הפועל וְ֝דִ֗ין משמעותו ציווי לדון, והוא מזהיר את השופט שלא לזלזל במשפטם של עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן בגלל מעמדם, אלא להוציא את הצדק לאור ללא הבדל בינם לבין החזקים והעשירים. ברובד הפנימי, הפסוק קורא לאדם לערוך משפט בנפשו בין תאוות החומר לבין כוחות השכל המכונים כאן עני ואביון, ולהעניק לשכל את חלקו בידיעת האמת ובעבודת ה' כדי לזכות לחיי נצח.