הכרעת הדין ועשיית משפט מחייבות את המנהיג לא רק לשמוע את הטענות המובאות לפניו, אלא לרדת לעומקן בבהירות דעת מוחלטת. רוב הפרשנים מסכימים כי הפסוק מהווה קריאה לשופט או למלך לגלות מעורבות אקטיבית בדין, אך בה בעת להיזהר ממשפט שקר.
הציווי פתח פיך מתפרש כדרישה לחקור ולדרוש היטב בפרטי המקרה [מצודת דוד], ולברר את הדברים עד תומם [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, קיימת סכנה בעקבות הפסוק הקודם המצווה לפתוח את הפה עבור ה"אילם" שאינו יודע לטעון. יש להישמר פן השופט, מתוך רצון לסייע לבעל דין פתי או חלש, ישים בפיו טענות שאינן אמיתיות ויעוות את הדין. לכן, שפט צדק דורש התבוננות מעמיקה בפרטי הנושא ובליבותיהם של בעלי הדין, מבלי להטות את המשפט מתוך רחמים שגויים [אלשיך]. כדי לעמוד במשימה כבדת משקל זו, על המנהיג להימנע מתענוגות העולם הזה ולשמור על צלילות דעתו [ביאור שטיינזלץ].
חלקו השני של הפסוק מתמקד באוכלוסיות החלשות. המילה ודין משמשת כאן כפועל ציווי, שמשמעותו "ודון" [עמנואל הרומי]. הציווי ודין עני ואביון בא להזהיר את השופט שלא לזלזל במשפטם של דלי העם בגלל מעמדם השפל, ולא לתת לזכותם לאבד מול בעלי דין חזקים מהם [מצודת דוד, עמנואל הרומי]. המשפט צריך לצאת לאור בצדק מוחלט, ללא הבדל בין עשיר לעני [מלבי"ם].
ברובד פילוסופי ופנימי יותר, הפסוק מתפרש כאלגוריה למאבק הפנימי באדם בין השכל לתאוות החומר. לפי גישה זו, התאוות הגשמיות נמשלות ליין משכר המרחיק את האדם מן החכמה. הכוחות השכליים של הנפש הם אלו המכונים עני ואביון, שכן הם עלולים להיעשק על ידי יצרי הגוף. לאור זאת, פתח פיך שפוט צדק קורא לאדם לעשות משפט פנימי ולהעניק לכל כוח בנפשו את המגיע לו בצדק. ודין עני ואביון הוא הציווי לספק לשכל את חוקו – ידיעת האמת ועבודת ה' – כדי שיוכל להשלים את ייעודו, להידבק בה' ולזכות לחיי נצח [עמנואל הרומי].