אזהרת אם חריפה מופנית אל בנה המלך, ובה קריאה להתרחק מהסכנות הטמונות בשקיעה בתאוות החומר, ובפרט ברדיפה אחר נשים. ההתמסרות ליצרים אלו אינה פוגעת רק באדם הפרטי, אלא מסכנת את חוסנו הפיזי, את ייעודו הרוחני ואת עצם זכאותו לשאת בכתר המלוכה. יש הסבורים כי דברים אלו מופנים לשלמה המלך, כאזהרה מפני הפגם שעלול להיווצר מריבוי נשיו [אלשיך], בעוד אחרים סבורים כי מדובר במלך אחר בשם למואל, שדבריו הובאו כחיזוק נוסף להרחקה מענייני החומר [אמרי דעת].
הקריאה אַל־תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ מתמקדת במושג חֵילֶךָ, שמשמעותו המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כוח פיזי. האזהרה היא שלא להתיש ולאבד את כוח הגוף ועוצמתו על ידי ריבוי יחסי אישות [רש"י, מצודת דוד, עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת מפרשת את המילה כהון וממון, ומזהירה את המלך שלא להפסיד את עושרו על נשים [עמנואל הרומי]. מעבר לפגיעה הפיזית והחומרית, הפרשנים מצביעים על נזק רוחני ושכלי: אדם הראוי למלוכה צריך להפנות את כוחו הגדול לעבודת ה' [מלבי"ם], או לשקידה על השגת חכמה, שכן העיסוק המתמיד בנשים מסיט את הלב והמחשבה מן החקירה השכלית [רלב"ג]. ברובד הנסתר, מוסבר כי ההתעסקות עם נשים אלו, שנועדה במקורה לברר ולהעלות ניצוצות של קדושה, מובילה לתוצאה הפוכה שבה הניצוצות נטמעים מחדש בכוחות הטומאה [חומת אנך].
החלק השני של הפסוק, וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין, מזהיר מפני ההשלכות ההרסניות של תאוות אלו על המלכות עצמה. המילה לַמְחוֹת מובנת לרוב מלשון מחיקה וביטול, והמילה מְלָכִין היא צורת הרבים של "מלכים", המסתיימת באות נו"ן במקום במ"ם, תופעה דקדוקית המוכרת במקרא [אבן עזרא, מצודת ציון, מנחת שי, מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאזהרה זו קוראת למלך שלא לאמץ דרכים ופעולות שפלות המוחקות ומשחיתות את המידות הראויות למלכים. מלך נדרש לנהוג במשפט, בצדק וברוממות, והשקיעה בתאוות פוסלת אותו מן המלכות ומוחקת אותו מספר היוחסין של המלכים [מלבי"ם, עמנואל הרומי, מצודת דוד, אמרי דעת].
לצד הבנה זו, קיימים פירושים נוספים לביטוי לַמְחוֹת מְלָכִין. יש המפרשים את המחיקה כביטול של מחשבות עמוקות ועצות ראויות הנדרשות להנהגה ולחכמה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. גישה שונה לחלוטין מפרשת את המילה לַמְחוֹת מלשון תוכחה ומחאה; לפי פירוש זה, האם דורשת מבנה שיימנע משקיעה בנשים כדי שיהיה זריז וראוי להוכיח ולמחות במלכים אחרים שאינם נוהגים כראוי. ציון המילה מְלָכִין בנו"ן נועד לרמז על חולשתם של אותם מלכים עצלים, הדומים לנשים במיעוט זריזותם [אלשיך]. פירוש ייחודי נוסף מנתק את המילים ממשמעותן הרגילה, ומסביר את לַמְחוֹת מלשון הגעה והטיה, ואת מְלָכִין מלשון עצה ומחשבה. לפי קו זה, הפסוק מזהיר את המלך שלא יטה את מחשבותיו ודרכיו להשגת תאוות ותענוגות [עמנואל הרומי].