הפסוק מציג תוכחת אם לבנה המלך, המזהירה אותו מפני כניעה לתשוקות חומריות, ובפרט מפני הסכנה שבשכרות העלולה לשבש את תפקודו הממלכתי ולהכשיל את מנהיגותו [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי].
בביאור המילים אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשם "למואל" נדרש במשמעות של "למו-אל" (לה'). כלומר, אין זה הגון וראוי למלכים, שהם משיחיו של ה' ושייכים לו, לנהוג בהוללות [רש"י, מצודת דוד]. האם מזכירה לבנה כי נדריה היו שיהיה מלך המוקדש לה' וקרוב אליו במעשיו, ולא מלך רודף תענוגות כשאר המלכים [רלב"ג, אלשיך]. מנגד, יש המפרשים את הקריאה כאזהרה ישירה על מצבו הנוכחי: בעקבות מעשיך, אינך נחשב עוד כראוי להימנות עם המלכים [מלבי"ם].
הפסוק ממשיך באזהרה הכפולה: אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן. שתייה מרובה ושכרות אינן יאות למלכים, שעליהם מוטלת האחריות להנהיג את עמם בצלילות הדעת [רש"י, מצודת דוד, עמנואל הרומי].
החלק השני של הפסוק פונה לדרג השלטוני הנוסף: וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר. המילה רוזנים מתארת מושלים, שרים ויועצי המלך [מצודת ציון, מלבי"ם], והמילה שֵׁכָר מתייחסת ליין ישן או למשקה חזק ומשכר במיוחד [מצודת ציון, מלבי"ם]. הפרשנים מדגישים כי גם אם השרים נוהגים לשתות יין, עליהם להתרחק לחלוטין משתיית שכר [מלבי"ם].
סביב המילה אֵי קיימות שתי גישות פרשניות עיקריות:
הגישה הראשונה והנפוצה גורסת כי משמעות המילה היא "אין". כלומר, זהו איסור מוחלט המורה כי לרוזנים אין לשתות שכר כלל [רש"י, אבן עזרא, מצודת ציון, מלבי"ם].
הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון "איה" או "היכן". לפי פירוש זה, הפסוק מבקר את עצם הרדיפה וההשתוקקות אחר האלכוהול; אין זה ראוי ששליטים, שרים ושופטים יחפשו אחר המשקה וישאלו כל העת "היכן נמצא שכר טוב לשתות?" [רלב"ג, אלשיך, ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי].