סכנת השכרות עבור מנהיגים ושופטים טמונה בכוחה לטשטש את הדעת ולמחוק גבולות חוקיים ומוסריים. כאשר בעלי השררה מאבדים את צלילות מחשבתם, הראשונים להיפגע מכך הם החלשים ביותר בחברה, שכל הגנתם תלויה בקיומה של מערכת משפט צדק.
המילה מְחֻקָּק נגזרת מלשון חקיקה וכתיבה [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהשכרות גורמת לשופט לשכוח את החוקים והמשפטים הכתובים בתורה, ואף את אלו הנלמדים בעל פה, שכן על השופט לשמור את החוקים היטב בליבו כדי שיוכל לדון דין אמת. מנגד, יש המפרשים כי הכוונה אינה רק לדיני התורה, אלא לחוקי המלכות, לנימוסים ולכללים שתיקן המלך לצורך הנהגת המדינה והחברה [עמנואל הרומי]. פרשנות ייחודית מציעה כי המלך השיכור ישכח את האיסור ההלכתי המפורש האוסר על אדם שתוי להורות ולשפוט, או שאף ישכח את משה רבנו, "המחוקק" עצמו, שהקפיד מאוד על התרחקות משכרות [אלשיך].
כתוצאה משכחת החוקים, השופט וִישַׁנֶּה – כלומר יחליף ויעוות [מצודת ציון] – את הדין. הפגיעה המרכזית מופנית כלפי בְּנֵי־עֹנִי, שהם אנשים שאחרים עינו ודיכאו אותם [אבן עזרא], או דלת העם וההמונים [עמנואל הרומי]. הסיבה לכך שהפסוק מתמקד דווקא בעניים היא ששופט שיכור אינו מדקדק בפרטים, וגם אם אינו מטה את הדין במזיד, פזיזותו פוגעת בעיקר באנשי השוליים של החברה [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שגם דינם של העשירים עלול להשתבש כתוצאה מהשכרות, שלמה המלך בחר להדגיש את העניים משום שהפגיעה בהם חמורה הרבה יותר, וכך נוצר חטא כפול ועוול עצום: גם עיוות הדין וגם גזל ודיכוי של חסרי ישע [רלב"ג, מצודת דוד]. בראייה רוחנית יותר, המושג "בני עוני" רומז לעם ישראל, המאופיינים בעוני ודלות בעולם הזה, כדי לזכות לשמור את כל טובם לעולם הבא [אלשיך].