אשת החיל ניכרת לא רק במסירותה לצורכי ביתה, אלא גם בהודה האישי ובפאר סביבתה. הברכה והשפע שהעניק לה ה' בזכות מעשיה מתבטאים ביצירת סביבה יוקרתית ומכובדת, המשקפת עושר חומרי לצד שלמות רוחנית ומידות טובות.
הפרשנים מסכימים ברובם כי המילה מַרְבַדִּים מתארת מצעים נאים, כיסויים או ריפוד מעוצב למיטות הבית [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, קיימות גישות שונות להבנת המילה: יש הסבורים כי מדובר בתכשיטים יקרים [מלבי"ם], כדוגמת רביד זהב המונח על הצוואר, או לחלופין במסכים דקורטיביים המקיפים את המיטה [עמנואל הרומי].
מלבושיה של האישה מורכבים מחומרים יוקרתיים. שֵׁשׁ הוא פשתן משובח ודק, בדומה לסדינים היקרים והמוערכים ביותר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, אלשיך], ואילו וְאַרְגָּמָן הוא צמר הצבוע בצבע אדום־סגול יוקרתי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, אלשיך]. האישה מכינה את המלבושים והמצעים הללו במו ידיה, וכך ניכרים בביתה הן היופי והן העושר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית ומפתיעה מציעה כי עבור אישה כה חשובה, לבישת פשתן וארגמן בלבד עלולה להיחשב דווקא כבושה, ולכן היא טורחת להכין לעצמה בגדים יקרים אף יותר, העשויים ממשי או מזהב [עמנואל הרומי].
מעבר לפאר החיצוני, לעשייה זו ישנה מטרה עמוקה. נכונותה של האישה לקחת על עצמה את עול הפרנסה ולדאוג לכל מחסור הבית, נועדה לאפשר לבעלה לשבת בבית המדרש ולעסוק בתורה ללא דאגות כלכליות או טרדות יומיומיות [אלשיך].
ברובד האלגורי והמוסרי, הבגדים והתכשיטים משמשים משל למצבה של הנפש. המלבושים המפוארים מסמלים מידות משובחות, מעשים רצויים וטוהר מידות, שאותם "לובשת" הנפש לאחר שהסירה מעליה את הבגדים הצואים של המידות המגונות [רלב"ג, עמנואל הרומי]. התכשיטים והבגדים הרוחניים הם למעשה ההשכלות והחכמות שהאדם רוכש בחייו, המקשטים את נפשו ומעטרים אותה בהוד ובהדר [מלבי"ם].
ברובד המדרשי וההיסטורי, הפסוק נדרש כשיר הלל לבת שבע. המלבושים המלכותיים רומזים לבנה, שלמה המלך, שנהג ללבוש בגדי שש וארגמן. שבח זה לבת שבע נועד לטהר את שמה ואת שם דוד המלך מכל ביקורת על הקשר ביניהם, ומזכיר את השעה שבה נפתחו שערי המקדש בזכות דוד, אירוע שהוכיח לעין כול את ניקיונו מחטא [חומת אנך].