על אף עיסוקיה המסחריים חובקי העולם, אשת החיל אינה זונחת את מלאכת הכפיים המסורתית והעמלנית של טוויית צמר ופשתים [רלב"ג, מצודת דוד]. רוב הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר את כלי הטוויה ופעולתם. המילה שלחה מבטאת הושטת יד [מצודת ציון] אל עבר הכישור – המוט שעליו כרוך חומר הגלם או המכשיר המכין את הטוויה [רש"י, שטיינזלץ, מצודת ציון]. מנגד, הפלך הוא המכשיר שאוסף ומחזיק את החוט הנטווה [שטיינזלץ, מצודת ציון, מלבי"ם]. המילה תמכו מציינת השענה ואחיזה [מצודת ציון], כאשר ידיה מוודאות שהפלך יסתובב כראוי [שטיינזלץ].
מלאכתה נעשית בחריצות, ביום ובלילה [עמנואל הרומי], ומתוך מיומנות יוצאת דופן. בניגוד לנשים אחרות האוחזות כלי אחד בכל יד, היא משתמשת בשתי ידיה במקביל כדי למשוך את החוטים ולהפליג בטוויה, בעוד כפותיה תומכות בפשתים התלוי לפניה [אלשיך].
מעבר לרובד המעשי, הפרשנים חושפים רובד סמלי עמוק הקושר את מלאכת הטוויה לחסד ולתיקון הנפש. פעולת הידיים והכפיים נתפסת כהכנה למתן צדקה. הידיים, המייצגות עשייה רחבה, נשלחות בפרהסיה לעבר האביון, בעוד הכפיים, המבצעות את המלאכות העדינות יותר, נפרשות בצנעה לעבר העני [מלבי"ם].
המילים עצמן טומנות בחובן משמעויות נוספות. הכישור נדרש מלשון כושר, הצלחה ומעשים טובים [רש"י, עמנואל הרומי]. במקביל, הוא מסמל את החומר העב והגופני הכובל את הנפש, שאותו יש לזכך באמצעות מצוות ומעשים [מלבי"ם]. המילה פלך זוכה אף היא לפירושים מגוונים. יש הרואים בה משענת ומטה עזר [רש"י]. אחרים מפרשים אותה מלשון מחוז, ללמדנו שמעשיה של אשת החיל כה ראויים עד שהיא מסוגלת להנהיג מחוז שלם ולא רק את ביתה [עמנואל הרומי]. פירוש נוסף מזהה את הפלך עם שרביט של מושלים, המעיד על כך שמעלתה ומידותיה מקנים לה את הזכות לשלוט ולהנהיג אחרים [עמנואל הרומי].
במובן הרוחני העמוק, הפסוק משמש משל לנפש האדם. הנפש השואפת לשלמות אינה מסתפקת בהימנעות מרע בלבד, אלא פועלת באופן אקטיבי לעשיית טוב. היא טווה את מושכלותיה, מנהיגה את כוחות הגוף בשבט מוסר, ומשפיעה מדעתה ומקור תורת ה' גם על הזולת [עמנואל הרומי, מלבי"ם].