האשה החרוצה ניחנת בחזון כלכלי ארוך טווח, וכאשר היא זָמְמָה כלומר חושבת ומתכננת לרכוש שָׂדֶה מסוים, היא פועלת בנחישות עד שהיא קונה אותו. רכישה זו נעשית ביושר ומבלי לחמוד, וה' מברך את מעשיה כך שהיא רוכשת את הקרקע בקלות, וַתִּקָּחֵהוּ גם במטרה לפרנס עניים מיבולה. במקום להוציא את רווחיה על מותרות, היא ממשיכה להשקיע את ההון שצברה מִפְּרִי כַפֶּיהָ בהשקעות מניבות נוספות. באמצעות שכר עבודתה היא שוכרת פועלים שיעבדו עבורה, וכך היא נָטְעָה כָּרֶם מבלי שתצטרך לעסוק בעצמה בעבודת כפיים קשה.
משלי, פרק ל״א, פסוק ט״ז
זָמְמָ֣ה שָׂ֭דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֝פֶּ֗יהָ (נטע) [נָ֣טְעָה] כָּֽרֶם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.