משלי, פרק ה׳, פסוק י״א

קרה לכם פעם שביליתם שעות ארוכות במשהו לא כל כך חשוב, וכשסיימתם הרגשתם תחושת פספוס וחרטה על הזמן שעבר? שלמה המלך מזהיר אותנו בדיוק מהתחושה הזו, אבל לגבי החיים עצמם. לפעמים, כשאנשים צעירים ומלאי כוח, הם מחפשים רק הנאות חולפות ושוכחים לאסוף חכמה, מוסר ומעשים טובים. אבל הזמן עובר, והאדם מגיע אל בְאַחֲרִיתֶךָ, כלומר לשנים המאוחרות של חייו, לעת זקנה. בשלב הזה הוא נמצא במצב של בִּכְלוֹת, זמן שבו הגוף נחלש ומאבד את הכוח הפיזי שלו. המילים בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ מתארות בדיוק את זה, את בשר הגוף שלנו. כשהאדם כבר זקן וחלש, וההנאות הרגילות כבר לא מושכות אותו, הוא פתאום מבין את הטעות שלו. אז מתעוררת בו תחושה של וְנָהַמְתָּ, שזו זעקה, תלונה או אנחה מתוך כאב לב עמוק מאוד. הוא מתחרט על כך שבזבז את שנותיו במקום להתקרב אל ה׳ ולקנות חכמה. יש כאלה שחושבים לעצמם שהם ייהנו מכל השטויות עכשיו, ורק כשיהיו זקנים הם יחזרו בתשובה. אבל האמת היא, שהבחירה הכי טובה ומוערכת היא לבחור בטוב דווקא עכשיו, כשאתם צעירים, מלאי כוח ויכולים לעשות הכל, ולא לחכות לרגע שבו כבר לא נשאר כוח.