משלי, פרק ה׳, פסוק י״ט

קרה לכם פעם שהייתם כל כך שקועים במשחק או בספר מרתק, עד שבכלל לא שמתם לב שקראו לכם לארוחת ערב? החכמים מסבירים שזו בדיוק ההרגשה של מי שבאמת אוהב ללמוד תורה וחכמה. התורה נמשלת לחיה יפהפייה ועדינה, שנקראת אַיֶּלֶת (נקבת האיל) או יַעֲלַת-חֵן. למה דווקא החיות האלה? משום שהן חיות נקיות וטהורות שמטפסות גבוה בהרים, רחוק מכל הלכלוך. הן גם קלות רגליים ורצות מהר, בדיוק כמו השכל שלנו כשהוא מבין פתאום משהו חדש וחכם. כשלומדים תורה מרגישים סיפוק גדול, ועל זה נאמר יְרַוֻּךָ, כלומר תרגישו שבעים ומלאים בשמחה. ממש כמו שתינוק מקבל חלב וחיים מאמא שלו, כך השכל שלנו מקבל כוח מהתורה, וזה דבר שאף פעם לא נמאס ממנו. מרוב אהבה לחכמה, אפשר להגיע למצב שבו תִּשְׁגֶּה בה תמיד. המילה הזו אומרת שתהיו כל כך עסוקים ושקועים במחשבות על התורה, עד שתשכחו מכל מה שקורה מסביב. מסופר על חכם גדול בשם רב אליעזר בן פדת, שהיה יושב ולומד בשוק. הוא היה כל כך מרוכז ואהב כל כך את הלימוד, עד שפעם אחת נחש נכרך סביב גופו, והוא אפילו לא שם לב אליו מרוב שהיה שקוע בתורה!