תארו לעצמכם שאתם מוזגים מים לכוס. הכוס שומרת על המים, אבל היא לא יכולה לייצר מים חדשים בעצמה. שלמה המלך משתמש במים כמשל נפלא ללימוד התורה ולחכמה שה׳ נתן לנו, ומלמד אותנו על השלבים השונים בלימוד.
בהתחלה, כשאנחנו רק מתחילים ללמוד, אנחנו שותים מים מִבּוֹרֶךָ. בור הוא מקום שאוגר ואוסף לתוכו מי גשמים. בשלב הזה, אנחנו כמו כלי שלומד ואוסף את כל החכמה והכללים מהמורים שלנו. אבל כשאנחנו מעמיקים בלימוד, מבינים דבר מתוך דבר ומתחילים לחשוב ולהמציא רעיונות חדשים בעצמנו, אנחנו הופכים למשהו אחר לגמרי. אנחנו הופכים להיות בְּאֵרֶךָ, שזו באר עמוקה של מים חיים שנובעים ופורצים החוצה. החכמה שלנו הופכת להיות כמו וְנֹזְלִים, כלומר מים שזורמים ונוטפים, כי אנחנו כבר יכולים ללמד אחרים ולהעביר את החכמה הלאה.
המסר הוא שעלינו לשמוח בתורה שלנו ובשכל הטבעי שה׳ נתן לנו, לפתח אותם שלב אחרי שלב, ולא לחפש חכמות זרות במקומות אחרים.