האדם עשוי לחשוב שמעשיו נסתרים מעין רואה, אך האמת היא שכל צעדיו גלויים, נמדדים ונשקלים בקפידה. המילה נֹכַח משמעותה מול או לפני, והמילה מַעְגְּלֹתָיו מתארת את דרכיו ואורח חייו של האדם [ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' רואה את כל פעולות האדם ושוקל אותן. אם אדם חושב בסתר לבו שאין מי שרואה את חטאיו, באה הקביעה כי כל דרכיו נמצאות ממש מול עיני ה' [מצודת דוד]. יתרה מכך, ה' מְפַלֵּס, כלומר שוקל ומודד את הדרכים הללו, כדי לדעת במדויק כמה זכויות ועוונות צבר האדם. שקילה זו נועדה להעניק לאדם גמול מדויק של מידה כנגד מידה על פרי מעלליו, כדי שידע שהשכר והעונש אינם מקריים אלא תוצאה של השגחה [רש"י, רלב"ג, עמנואל הרומי, מצודת דוד]. השגחה תמידית וקרובה זו מוענקת במלואה למי שבוחר בדרך החכמה והמוסר, שכן דרכיו נשקלות לטובה, לעומת הרשעים שמרחיקים את עצמם מהשגחת ה' ונלכדים בחטאיהם [אמרי דעת].
אל מול הידיעה המוחלטת של ה', עולה שאלת הבחירה החופשית: אם הכול גלוי מראש, האם האדם מוכרח במעשיו ויכול לטעון שאין טעם בתוכחה? התשובה לכך היא שאמנם ה' רואה את הדרכים ויודע מראש, אך האדם הוא זה שמְפַלֵּס ומכריע בבחירתו באיזה נתיב ללכת. ידיעת ה' אינה כופה על האדם את מעשיו, והבחירה החופשית נותרת בידיו [אלשיך].
זווית שונה לחלוטין מציגה הבחנה בין סוגי הנתיבים בחיי האדם. בעוד המילה דַּרְכֵי מציינת את הדרך הישרה והסלולה של התורה, המילה מַעְגְּלֹתָיו מתארת נתיב סיבובי ועקיף. לעיתים האדם נדרש לסטות מן הדרך הישרה וללכת בנתיב עקיף, למשל כאשר הוא נוהג לפנים משורת הדין או נדרש לעבור על דברי תורה כהוראת שעה חריגה לטובת מטרה עליונה. במקרים אלו, ה' מְפַלֵּס ומכוון גם את הנתיב הסיבובי, כדי שיגיע בסופו של דבר אל המטרה הישרה והנכונה [מלבי"ם].