קרה לכם פעם שמילאתם כוס מים עד הסוף, והמים פשוט התחילו להישפך מעבר לשוליים לכל הכיוונים? זה בדיוק מה שקורה לאדם שלומד הרבה תורה ומתמלא בחכמה. החכמה שלו נמשלת למעיין של מים, שיש בו כל כך הרבה שפע וברכה עד שהוא פשוט לא יכול להישאר סגור בפנים.
המילה יָפ֣וּצוּ פירושה יתפזרו ויתפשטו. בהתחלה, החכמה של אותו אדם יוצאת ח֑וּצָה, אל האנשים הקרובים אליו ביותר, כמו בני המשפחה והתלמידים שלו. לאחר מכן, היא ממשיכה ומתפשטת אל בָּ֝רְחֹב֗וֹת, למקומות הציבוריים הרחבים. שם, החכמה זורמת כמו פַּלְגֵי־מָֽיִם, שהם תעלות של מים, ומגיעה לכל העם שצמא ללמוד, ואפילו מתפשטת בעולם בעזרת ספרי חכמה שהוא כותב.
ולמה החכמה דומה דווקא למעיין? להבדיל מבור שצריך להתאמץ כדי לשאוב ממנו מים, מעיין נובע מעצמו. אדם שהגיע לרמה כזו של חכמה לא צריך לטרוח קשה, כי התורה פשוט זורמת ממנו בטבעיות ובקלות, גם בהסברים פשוטים וגם בהבנות עמוקות. כך הוא הופך למקור של ברכה, שמשקה, מלמד ומצמיח את כל הסביבה שלו.