משלי, פרק ה׳, פסוק י״ג

קרה לכם פעם שעשיתם טעות, ואחר כך הצטערתם מאוד שלא הקשבתם למי שניסה להזהיר אתכם בזמן? כאן אנחנו שומעים אדם שמסתכל אחורה על הטעויות שלו ומלא בחרטה. הוא מבין שהוא פשוט התעלם מכל מי שניסה לעזור לו. הוא מודה וְלֹא־שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל מוֹרָי. המילה מוֹרָי מתארת את האנשים שהראו לו את הדרך הנכונה והזהירו אותו מסכנות. כשהוא אומר שהוא לא שמע, זה לא אומר שהייתה לו בעיה באוזניים, אלא שהוא פשוט בחר לאטום את עצמו ולהתנהג כאילו הוא לא שומע אותם. בנוסף הוא אומר וְלִמְלַמְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָזְנִי. המְלַמְּדַי הם אנשים שהשקיעו בו אפילו יותר זמן, הסבירו לו את ההיגיון שמאחורי הדברים וניסו להדריך אותו איך לצאת מההרגלים הרעים. אבל הוא לא הטה את האוזן, כלומר הוא התעקש לדחות את החוכמה שלהם. העצב הגדול שלו נובע מההבנה שהייתה לו עזרה מכל הכיוונים, אבל הוא בחר בעקשנות להתעלם מכולם.