משלי, פרק ה׳, פסוק ו׳

קרה לכם פעם שנכנסתם למקום לא מוכר, אולי איזה מבוך, והייתם בטוחים שאתם יודעים בדיוק מאיפה באתם ואיך לחזור, אבל פתאום גיליתם שהלכתם לאיבוד? לפעמים אנחנו עומדים מול פיתוי לעשות משהו לא נכון, ואנחנו אומרים לעצמנו שרק נתקרב קצת, ננסה, ואנחנו מספיק חכמים כדי לדעת בדיוק מתי לעצור ולחזור למקום בטוח. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לחשב ולמדוד את הדרך פנימה והחוצה, פעולה שנקראת תְּפַלֵּס, ומאמינים שבקלות נישאר על אֹרַח חַיִּים, שהיא הדרך הישרה והטובה של התורה. אבל החכמה מזהירה אותנו שזו טעות גדולה. יש הבדל עצום בין קו ישר וברור שנקרא אֹרַח, לבין מסלולים מסובכים ומפותלים שנקראים מַעְגְּלֹתֶיהָ. מי שבוחר להיכנס לדרך הלא נכונה חושב שהוא שולט במצב, אבל המציאות היא שנָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ, כלומר הדרכים שם כל הזמן זזות ומתרחקות מהישר. במקום דרך קלה החוצה, האדם מוצא את עצמו מסתובב במעגלים מבלבלים, מאבד את חוש הכיוון שלו, ובכלל לא מרגיש כמה הוא הסתבך עד שכבר קשה מאוד למצוא את הדרך חזרה.