נסו לדמיין סוכריה שנראית נוצצת וטעימה להפליא, אבל ברגע שמכניסים אותה לפה, הטעם שלה מתחלף פתאום למשהו רע שאי אפשר לסבול. כך בדיוק עובד הפיתוי לעשות מעשים לא טובים. בהתחלה החטא נראה מתוק ומושך, ואנחנו בטוחים שנוכל רק לטעום ממנו קצת ולעצור מתי שיתחשק לנו. אבל בפועל, ההרגל הרע משתלט עלינו והופך להיות האדון שלנו. וְאַחֲרִיתָהּ, כלומר הסוף של הדרך הזו, הוא הפוך לגמרי מאיך שהוא נראה בהתחלה. הסוף הזה מר כַלַּעֲנָה, שזהו סוג של עשב עם טעם מר מאוד. במקום ליהנות, אנחנו מאבדים את החכמה שלנו ונשארים עם תחושה קשה.
הנפילה למעשים הרעים קורית כל כך מהר, עד שהיצר הטוב אפילו לא מספיק להתערב, לעזור לנו לחשוב בהיגיון ולהציל אותנו. הנזק שמגיע בעקבות המעשים האלה תוקף מכל כיוון, ממש כמו חרב חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת, שהיא חרב שמושחזת וחותכת משני הצדדים שלה. החרב הכפולה הזו מסמלת פגיעה כפולה, גם בגוף שלנו וגם בנפש שלנו. לכן, עדיף לא להתקרב לפיתוי מלכתחילה, כי מה שמתחיל כדבר מתוק עלול להסתיים בכאב גדול.