סופה של דרך הפיתוי, וְאַחֲרִיתָהּ, עומד בניגוד מוחלט למתיקות הראשונית של החטא ומסתיים במציאות שהיא מָרָה כַלַּעֲנָה, כעשב מר. אף שהאדם חושב שיוכל ליהנות ולסגת בטרם ייפגע, ההרגל הרע משתלט עליו ומפיץ בנפשו מרירות ממיתה המובילה לאובדן החכמה. אז מתחלף הדיבור החלקלק במציאות שהיא חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת, חרב המושחזת משני צדדיה ומשחיתה מכל עבר. שתי פיות החרב מסמלות פגיעה כפולה המכריתה את הגוף הפיזי ואת הנפש הרוחנית גם יחד, וחדותה ממחישה את הנפילה המהירה המתרחשת בטרם יספיק יצר הטוב להציל את האדם.
משלי, פרק ה׳, פסוק ד׳
וְֽ֭אַחֲרִיתָהּ מָרָ֣ה כַֽלַּעֲנָ֑ה חַ֝דָּ֗ה כְּחֶ֣רֶב פִּיּֽוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.