בסוף ימיו של האדם, לאחר שרדף אחר תאוות חולפות במקום לקנות חכמה ואמונה, תפרוץ ממנו זעקה ורטינה של כאב לב, והיא וְנָהַמְתָּ, שתתרחש בְאַחֲרִיתֶךָ, כלומר לעת זקנה או ביום המיתה. שבר זה יקרה בִּכְלוֹת כוחו הפיזי של הגוף, כאשר יאבד את שומן גופו, הוא בְּשָׂרְךָ, ואף את הבשר הבסיסי שנותר דבוק לעצמות, הנקרא וּשְׁאֵרֶךָ. במצב חולשה זה, כשההנאות כבר אינן מושכות אותו, יבין האדם שכילה את שנותיו לריק ונותר ללא שם טוב וללא חלק לעולם הבא. מכאן עולה אזהרה שלא לדחות את התשובה אל ה' לשלב זה של החיים, שכן חרטה הנובעת רק מחוסר כוח פיזי לחטוא אינה שלמה ומוערכת כמו בחירה בטוב בימי הנעורים.
משלי, פרק ה׳, פסוק י״א
וְנָהַמְתָּ֥ בְאַחֲרִיתֶ֑ךָ בִּכְל֥וֹת בְּ֝שָׂרְךָ֗ וּשְׁאֵרֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.