קרה לכם פעם שרציתם להכין הפתעה ענקית למישהו שאתם אוהבים, אבל בסוף לא יכולתם לסיים אותה בעצמכם? דוד המלך רצה בכל ליבו לבנות את בית המקדש לה'. למרות שדוד לא זכה לבנות את המקדש בעצמו, ה' ראה את ההשקעה והאהבה שלו, והחליט לתת לו מתנה עצומה בתמורה.
ה' שולח לדוד את נתן הנביא עם הבטחה מיוחדת: הבן שלך הוא זה שימשיך אותך, יהיה מלך ויבנה את בית המקדש. ה' מבטיח זאת בשבועה חזקה שנקראת אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, כלומר זו הבטחה אמיתית ומוחלטת שה' לעולם לא יתחרט עליה ולא ייקח אותה בחזרה. ה' מוסיף ואומר לדוד: מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ. המשמעות של המילה אָשִׁית היא אשים או אמנה. ה' בעצם אומר: אני אשים על כיסא המלכות שלך מלך שהוא מהילדים שלך, מזרעך.
הדבר דומה למלך שהתארח אצל חבר טוב, והחבר בנה בשבילו ארמון מפואר. המלך כל כך אהב את הארמון, שהוא נשבע להישאר בו תמיד, וגם הבטיח קשר נצחי למשפחה של אותו חבר. כך בדיוק קרה כאן. בזכות המסירות של דוד, ה' בחר בירושלים להיות המקום שלו לתמיד, ובזכות זה הוא נשבע שמשפחת דוד תמיד תמלוך.
יש בשבועה הזו גם חסד גדול ומתנה מיוחדת. ה' קובע שבעתיד הרחוק, המלוכה תמשיך רק אם הצאצאים של דוד ישמרו את הברית. אבל לגבי הבן המיידי של דוד, שלמה, ההבטחה ניתנת החלטית ובלי שום תנאי. ה' רצה להעביר לדוד מסר של סליחה ואהבה, ולהבטיח לו שהבן שלו יהיה מלך וימשיך אותו בכל מקרה.