ההתחייבות העמוקה להשגת המטרה באה לידי ביטוי בשבועה חמורה להימנע ממנוחה ושקט. הנודר מצהיר בכל כוחו שלא יאפשר לעצמו לישון ולהתענג מעבר למינימום ההכרחי הנדרש לקיום הנפש [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
המילה שנת משמעותה שינה רגילה, ואילו תנומה מתארת שינה קלה יותר. המילה עפעפי מכוונת כאן לאישון העין [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הגישה המרכזית בקרב חלק מהפרשנים היא ששני חלקי הפסוק הם כפל לשון פיוטי החוזר על אותו עניין במילים שונות [רד"ק, מצודת דוד]. עם זאת, פרשנים אחרים מדייקים מתוך המילה שנת כי השבועה אינה אוסרת כל עצימת עין, אלא מתמקדת בהימנעות משינה קבועה, עמוקה ועיקרית. מסקנה זו נלמדת מהאות תי"ו בסוף המילה, המאפיינת לרוב צורת סמיכות, ומרמזת כאן על הימנעות מ"שנת קבע" [רד"ק, אלשיך]. דעה ייחודית נוספת מצמצמת את השבועה וגורסת כי הכוונה היא ספציפית להימנעות משנת צהריים [אבן עזרא].
מבחינה דקדוקית, המילה שנת מעוררת דיון בקרב בעלי המסורה. אף שהיא מופיעה עם האות תי"ו שבדרך כלל מעידה על סמיכות למילה הבאה, בפסוק זה היא עומדת בפני עצמה ללא סמיכות. עובדה זו הובילה למחלוקת מדקדקים ענפה האם יש לנקד את האות נו"ן במילה זו בקמץ או בפתח [אבן עזרא, מנחת שי].