החיפוש אחר המקום המדויק שבו ייבנה בית המקדש ותשרה השכינה לדורות, עמד במוקד שאיפותיו של דוד המלך. משאלת לב זו לוותה בשמועות, במסורות עתיקות ובתקוות, עד לרגע ההתגלות שבו אותר המקום הנבחר.
המילה שמענוה מתייחסת לבשורה ולמסורת שעברה מפי הזקנים והנביאים, ולפיה עתיד להיבחר מקום קבוע לבית ה', שיחליף את המשכנות הזמניים בשילה, בנוב ובגבעון. השימוש בלשון נקבה במילה זו מתייחס אל שכינת הכבוד שאותה חיפשו [רד"ק].
באשר למקום או למצב שבו נשמעה אותה בשורה, בְאֶפְרָתָה, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בעיר בית לחם, מקום הולדתו וגידולו של דוד. לפי גישה זו, דוד מעיד כי עוד בהיותו בעיר מולדתו שמע את המסורת על כך שהמקום הנבחר קרוב לבית לחם, אך מיקומו המדויק לא היה ידוע. מנגד, יש המפרשים את המילה כמכוונת לנחלת שבט אפרים, שם שכן משכן שילה בעבר [מלבי"ם], או כרמז לספר יהושע (שהיה משבט אפרים), שממנו ניתן ללמוד כי ירושלים היא המקום הגבוה ביותר ועל כן הראוי ביותר לבניין המקדש [רש"י]. גישה נוספת רואה במילה תיאור של מעלה וחשיבות, המצביעה על מקום מיוחס ואציל או על עיר של חכמים וסופרים שממנה יצאה שושלתו של דוד [רש"י, אלשיך].
לאחר ההבנה והציפייה, מתאר המשורר את גילוי המקום בפועל: מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר. הפרשנים מסכימים כי מדובר בגורן ארוונה היבוסי, מקום שבו היו נטועים עצי יער. גילוי זה היה מפתיע, שכן המקום התברר על פי נביא בשטח שהיה אז שדה פתוח ולא עיר מיושבת [אלשיך]. מקום זה נושא עמו משמעות היסטורית עמוקה, שכן זהו המקום שבו נעקד יצחק, והאיל שהוקרב תחתיו נאחז בסבך ענפי עצי היער [מצודת דוד]. לצד הפירוש הגיאוגרפי, יש המזהים את המונח יער כסמל לנחלת שבט בנימין, שנמשל לזאב יער טורף [רש"י]. הפירושים השונים משלימים זה את זה, שכן מקום המקדש שנמצא לבסוף היה מורכב ברובו מחלקו של שבט יהודה, ומיעוטו שכן בתוך נחלת שבט בנימין [מאירי].