הבטחת הנצח לשושלת בית דוד מותנית בדרישה רוחנית ברורה, ומעמידה את שמירת הברית במרכז קיומה של המלכות. בעוד שההבטחה להמלכת בנו הישיר של דוד ניתנה ללא תנאי ולזכותו של דוד, הרי שהמשכיות המלוכה לדורות הבאים תלויה לחלוטין בכך שישמרו את התורה והמצוות [אלשיך, מלבי"ם].
המילה וְעֵדֹתִי מופיעה בניקוד חריג של חולם במקום שורק, ויש מן הפרשנים המסבירים כי מדובר בצורה המשלבת לשון יחיד ולשון רבים [אבן עזרא, מאירי, רד"ק]. הצירוף זוֹ אֲלַמְּדֵם מתפרש במשמעות של "אשר אלמדם" [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מתעוררת השאלה למה מתכוון ה' באומרו שילמד אותם בעתיד, שהרי התורה והמצוות כבר ניתנו על ידי משה ולא תתווסף עליהן מצווה חדשה. על כך משיבים חלק מהפרשנים כי הכוונה היא שה' יעורר את העם וידריך אותם באופן תמידי על ידי הנביאים, כדי שלא ישכחו את התורה [רד"ק, מצודת דוד]. גישה אחרת מסבירה שהפועל מופיע בלשון עתיד אך מכוון ללשון עבר [מאירי], וכי האות מ"ם בסוף המילה מתייחסת לברית ולעדות עצמן שאותן ה' מלמד [אבן עזרא].
אם אכן יתקיים התנאי, התוצאה תהיה שגַּם־בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָךְ, כלומר, לא רק בניו הישירים של דוד יזכו למלוכה, אלא גם בני בניהם ישבו על כיסא המלכות לנצח [אבן עזרא, מצודת דוד].