שמתם לב פעם איך מילה לא טובה שמישהו אומר יכולה להרגיש ממש כמו עקיצה כואבת? דוד המלך מתאר אנשים שלא סתם פולטים מילים רעות בטעות, אלא ממש מתכננים אותן מראש ובכוונה. המילה שָׁנְנוּ משמעותה לחדד. בדיוק כמו שמישהו מחדד חץ היטב לפני שהוא יורה אותו, כך אותם אנשים מחדדים את לְשׁוֹנָם ומכינים אותה לדבר לשון הרע. הם מתנהגים ממש כְּמוֹ נָחָשׁ שמכין את עצמו רגע לפני שהוא מכיש.
בהמשך מוזכרת המילה חֲמַת. בדרך כלל המילה הזו מזכירה לנו כעס, אבל כאן הכוונה היא לארס, רעל של סוג מסוים ומסוכן מאוד של נחש שנקרא עַכְשׁוּב. הארס הזה נמצא תמיד תַּחַת שְׂפָתֵימוֹ, כלומר מתחת לשפתיים שלהם. זה אומר שהם תמיד מוכנים לפגוע ותמיד יש להם מילים לא טובות להגיד.
למעשה, יש כאן שני סוגים של פגיעה. לפעמים אנשים פוגעים בסתר, כמו הנחש שמכיש בשקט, ומדברים לשון הרע על אחרים בלי שום סיבה אמיתית. ולפעמים הם פוגעים בגלוי, כמו הנחש המסוכן שרואים את הארס על השפתיים שלו, והם רבים עם אחרים רק כדי להרוויח משהו לעצמם. בסוף מופיעה המילה סֶלָה, שבאה להדגיש שזו האמת וזו הדרך הקבועה שבה האנשים האלה מתנהגים. בגלל שמילים יכולות כל כך להכאיב, דוד המלך מתפלל אל ה' שישמור ויציל אותו מאותם אנשים שמנסים להכשיל אותו.