תפילה אישית ותקווה עמוקה של המשורר, המציבה ניגוד מוחלט בין שאיפותיהם החומריות של הרשעים לבין כיסופיו הרוחניים. בעוד שהרשעים מסתפקים במילוי צרכי הגוף בעולם הזה, המשורר מצפה לקרבת ה' ולשובע רוחני שמעבר למציאות החומרית.
המילה בצדק מתפרשת על ידי רוב הפרשנים כזכות שבאמצעותה יזכה המשורר לחזות בפני ה'. זכות זו נובעת ממעשי הצדקה, הצדק והמשפט שעשה בחייו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אלשיך]. בניגוד למלך בשר ודם, שקשה להתקבל לפניו גם עם מתנה גדולה, את פני ה' ניתן להקביל אפילו על ידי מתן פרוטה אחת של צדקה לעני [תורה תמימה]. גישה אחרת מציעה כי המילה משמעותה "באמת" או "אל נכון" [ביאור שטיינזלץ].
הבקשה אחזה פניך והשגת תמונתך אינן מתארות ראייה פיזית בעיניים, אלא התאחזות השכל ודבקות בה' ללא מסך ומחיצה [מאירי]. זוהי השגה שכלית עמוקה של כבוד ה' ושל מעשיו הנעשים בחכמה [רד"ק, אבן עזרא]. גישה מעניינת נוספת מסבירה שה"תמונה" אינה אלא נפשו האלוהית של האדם עצמו, שנבראה בצלם אלוהים ומהווה ציור של חכמתו [רש"י, מלבי"ם].
ההבטחה אשבעה עומדת בניגוד לשובע הפיזי של הרשעים מן העולם הזה; זהו שובע רוחני של תענוג נצחי [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם].
באשר לזמן ולמצב שבו תתרחש התגלות זו, המילה בהקיץ מעוררת שלוש גישות מרכזיות בקרב הפרשנים:
הגישה הראשונה גורסת כי מדובר בהשגה המתרחשת עוד בעולם הזה. המשורר חווה את ההתבוננות השכלית והנבואית במצב של עֵרוּת ויישוב הדעת, ולא מתוך חלום [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השנייה רואה ביקיצה משל לרגע המוות ויציאת הנשמה מן הגוף. כל עוד האדם חי, כוחותיה של הנפש האלוהית "ישנים" ונרדמים בתוך הגוף החומרי. רק כאשר האדם נפטר והנשמה נפרדת מהגוף, היא מקיצה משינתה, זוכה לראות את השכינה ושבעה מזיווה [מלבי"ם, רד"ק, אלשיך, מאירי].
הגישה השלישית מפרשת את היקיצה כהתעוררות הפיזית של המתים משנתם לעתיד לבוא. על פי פירוש זה, בזמן תחיית המתים יקיצו הצדיקים ויזכו לחזות בפני ה' ולהשביע את נפשם [רש"י, מצודת דוד, אלשיך].