זעקתו של דוד המלך להגנה אלוהית נשענת על אחד הדימויים העדינים והרגישים ביותר בגוף האדם. הבקשה אינה רק להשגחה כללית, אלא לשמירה קפדנית, צמודה ומתמדת, בדומה לאופן שבו הטבע והאדם מגוננים על איבר הראייה.
הפרשנים מסכימים כי הביטוי אִישׁוֹן בַּת־עָיִן מתייחס לחלק השחור והמרכזי של גלגל העין, קרי האישון, שממנו מגיע האור. לגבי מקור המילה כְּאִישׁוֹן, קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה האחת קושרת את המילה למושג חושך, על שם צבעו השחור של האישון [רש"י]. הגישה השנייה והנפוצה יותר מסבירה כי השם נובע מהשתקפות דמות האדם הנראית בתוך העין. התוספת של האותיות ו' ונ' בסוף המילה משמשת להקטנה, כלומר "איש קטן", על שם הצורה הזעירה המשתקפת שם [רד"ק, מצודת ציון, מאירי]. המילים בַּת־עָיִן משמשות למעשה כשם נרדף לאישון, והכפילות בפסוק, המצרפת שני שמות נרדפים, נועדה לחיזוק והדגשה [רד"ק, מצודת ציון, מאירי].
הדימוי המרכזי בפסוק שואב השראה מן המבנה הפיזי של העין. כשם שאדם שומר על עינו ומגונן עליה באופן אינסטינקטיבי [רד"ק, מאירי, ביאור שטיינזלץ], וכשם שה' ברא לעין מערך הגנה טבעי וקבוע של עפעפיים וריסים המכסים אותה תמיד [רש"י, אלשיך], כך מבקש המשורר שה' יגונן עליו.
מעבר להגנה הפיזית, הפרשנים חושפים רובד רוחני ולאומי עמוק בבקשה זו. ברמה הלאומית, העין מסמלת מנהיגות והכוונה. כשם שראיית העין מאירה את הדרך עבור כל איברי הגוף ומונעת מהם להיכשל ולהיתקל במכשולים, כך דוד המלך מבקש שמירה לא רק עבור עצמו, אלא משום שזכותו ומנהיגותו מאירות את הדרך לעם ישראל כולו, והעולם נזקק לו [אלשיך].
בנוסף, הבקשה הכפולה בפסוק משקפת התמודדות מול שני סוגים של אויבים. הבקשה שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת־עָיִן מכוונת כנגד אויבים רוחניים המבקשים להחטיא את האדם ולעוור את עיניו מדרך האור אל החושך. הנפש, שהיא זכה ופלאית כמו האישון, זקוקה לשמירה אלוהית קפדנית מפני החטא. לעומת זאת, החלק השני של הפסוק, בְּצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי, מכוון להגנה פיזית ממשית מפני אויבים המבקשים את נפשו של האדם כדי להורגו [מלבי"ם].
ההסתרה בצל הכנפיים נמשלת גם לפעולת העפעפיים והריסים הנעצמים בזמן השינה. זוהי שעת חולשה שבה האדם זקוק להגנה יתרה, והמשורר מבקש שההסתרה האלוהית תשמור עליו גם בעתות של חוסר אונים, ואף תגן עליו מפני שנת המוות ומלאך המוות [אלשיך].