המשורר מפנה אל ה' זעקה להגנה ולמחסה מפני איום קיומי כפול, פיזי ורוחני, מצד אויבים אכזרים הסוגרים עליו מכל עבר.
בביאור המילים זוּ שַׁדּוּנִי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לאנשים ששודדים וגוזלים אותו. עם זאת, יש המפרשים את המילה שַׁדּוּנִי במשמעות של הקיפו וסבבו אותי [אבן עזרא]. המילה זוּ עצמה זוכה למספר פירושים: רוב המפרשים מסבירים אותה במובן של "אשר" (אשר שדדו אותי) או "אלה". לעומתם, יש מי שמפרש זאת כסיבה – "בשביל זאת" שהם שודדים אותי [רש"י], ואחרים קושרים את המילה לפסוק הקודם, כהמשך ישיר לבקשת השמירה על אישון העין [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק, אֹיְבַי בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי, מתאר את טבעת המצור שמהדקים השונאים. הפרשנים נחלקו מהי משמעות המילה בְּנֶפֶשׁ ומהי מטרת ההקפה. הפירוש המקובל ביותר הוא שמדובר בסכנת חיים ממשית, והאויבים סובבים אותו במטרה להרוג אותו ולקחת את נפשו. גישה אחרת מתמקדת במניע של האויבים, ומסבירה כי הם מקיפים אותו מתוך תאוות נפש ורצון עז להסגירו לידיהם [אבן עזרא, מאירי].
לצד האיום הפיזי, עולה מהמקורות גם סכנה רוחנית ותדמיתית. יש המבארים כי מטרת האויבים היא להעביר את המשורר על דתו ולאבד את נפשו מבחינה רוחנית [מאירי]. זווית ייחודית נוספת מציגה את המצור כהתקפה על שמו הטוב; האויבים מתקבצים יחד כדי לספר בגנותו, וטוענים כי חטאיו מעידים על כך שנפשו פגומה ואינה טהורה מיסודה [אלשיך].