יצא לכם פעם להסתכל על העולם שלנו ולהרגיש פשוט מופתעים מרוב פליאה? כשמתבוננים בכל מה שה' עושה, הלב מתמלא ברצון עמוק לומר תודה. המילה נִפְלְאֹתֶיךָ מתארת את הנסים המדהימים והגלויים שקורים בעולם. אבל יש משהו עמוק אפילו יותר, וזה וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ. אלו התכנונים וההשגחה שהיו עוד לפני המעשה. לפעמים קורים לנו דברים שאנחנו לא מבינים באותו רגע, ורק אחר כך אנחנו מגלים שה' תכנן הכל מראש כדי לפתור לנו קשיים ולעזור לנו. ממש כמו שבני ישראל התעכבו במדבר ארבעים שנה, וזה נראה כמו זמן ארוך מאוד, אבל ה' בעצם חיכה כדי שהעצים בארץ ישראל יספיקו לצמוח מחדש וייתנו להם פירות טובים כשיגיעו.
כל התכנונים והנסים האלה מכוונים אֵלֵינוּ, כלומר נעשו במיוחד בשבילנו ולמעננו. ה' דואג לא רק לעם שלם יחד, אלא עושה פעולות עצומות גם עבור כל אדם ואדם באופן אישי, כאילו כל העולם נברא רק בשבילו. מתוך ההבנה הזו אנחנו מבינים שפשוט אֵין עֲרֹךְ אֵלֶיךָ, אי אפשר להשוות את ה' לשום מלך או כוח אחר, והשכל שלנו קטן מכדי להעריך ולהבין באמת את כל מה שהוא עושה.
לכן, אם מישהו ינסה לומר אַגִּידָה וַאֲדַבֵּרָה, כלומר ירצה לספר ולפרט את כל החסדים שה' עושה, הוא יגלה שזה בלתי אפשרי. הסיבה לכך היא שהמעשים הטובים שלו עָצְמוּ, כלומר הם רבו כל כך, עד שהם מִסַּפֵּר, פשוט אי אפשר לספור אותם. בניגוד למלך רגיל שיש גבול למה שהוא יכול לעשות ולשבחים שאפשר להגיד עליו, החסדים של ה' הם אינסופיים ולעולם אי אפשר לסיים לספר אותם.