זעקת המשורר מבטאת כאב כפול, הן על הפגיעה בכבודו של ה' והן על דם ישראל שנשפך, תוך דרישה להתערבות אלוהית גלויה ומיידית.
התהייה לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם עולה כאשר אומות העולם רואות שה' אינו מגיב לצעקת עמו [ביאור שטיינזלץ]. טענתם של הגויים היא שאם ה' הוא אכן אלוהים, מצופה ממנו לריב את ריב עמו ולהושיעם [מצודת דוד]. הפרשנים מסכימים כי אמירה זו מהווה חילול ה' חמור, שכן היא פוגעת בכבוד שמו של מי שהיה תמיד אלוהי הישועה של ישראל [רד"ק, מלבי"ם, אלשיך].
כדי לעצור את הפגיעה הזו בכבוד ה', המשורר מבקש: יִוָּדַע בַּגּוֹיִם (מילה הכתובה כ"בגיים" אך נקראת בַּגּוֹיִם [מנחת שי]). כלומר, שנקמת ה' תתפרסם ותיוודע בין האומות [רד"ק]. הבקשה היא שהדבר יקרה לְעֵינֵינוּ – לא רק בעתיד הרחוק, אלא בעוד בני הדור חיים, כדי שיוכלו לראות את הישועה והנקמה במו עיניהם לפני מותם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
הנקמה המבוקשת היא על נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ, דמם של ההרוגים שהוזכרו בתחילת המזמור [אבן עזרא]. גם פעולת הנקמה הזו נועדה להשיב את כבוד שמו של ה' [מלבי"ם]. כאשר ה' יציל את שארית עמו המוסרים את נפשם מיד הגויים, יבינו אומות העולם עד כמה יקר בעיניו דם עבדיו. ישועה זו תוכיח לעמים שה' לא זנח את נקמת דמם של אלו שכבר נהרגו, ושדמם לא הופקר [אלשיך].