מתוך מציאות קשה של גלות ושבר, עולה זעקה לישועה שאינה נשענת על זכויותיהם של ישראל, אלא על כבודו של ה'. הפנייה הפותחת במילה עזרנו טומנת בחובה בקשה מצומצמת וצנועה יחסית. בעוד שבעבר ה' פעל כאלהי ישענו והושיע את העם באופן מלא ומוחלט בכוחות עצמו, כעת הבקשה היא שלכל הפחות יעניק להם עזרה בעת צרתם [מלבי"ם].
הביטוי עַל דְּבַר משמעותו "בעבור" או "בגלל" [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפנייה לה' מבוססת על כך ששמו הגדול נקרא על עם ישראל. כאשר העם נתון במפלה, בבושה ובייסורי הגלות, כבוד ה' מתחלל בקרב הגויים. לפיכך, הבקשה עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ היא קריאה לה' לפעול למען כבודו שלו, כדי שיתפרסם בעולם ויפסיק להתחלל בגין צרותיהם של ישראל.
לצד זאת, יש המציגים רובד נוסף של בקשה זו, הנוגע לאחריותם של ישראל למצב. עולה השאלה: כיצד ניתן לבקש ישועה למען שם ה', כאשר העם עצמו חטא וחילל את אותו השם בעוונותיו? תשובה אחת היא שהבקשה לעזרה היא למעשה תחינה לסיוע רוחני, כדי שהעם יוכל לתקן את העוונות שגרמו לחילול השם, ורק לאחר מכן יזכה להצלה ולכפרה. כיוון אחר מפרש את הבקשה כנכונות עמוקה למסירות נפש בגלות. העם מבקש מה' אומץ ועזרה כדי להיות מוכנים למות על קידוש השם, בדומה לחנניה, מישאל ועזריה. התקווה היא שלאחר מכן ה' יציל אותם ממוות בפועל, ועצם הנכונות למסור את הנפש על כבוד ה' היא זו שתכפר על חטאיהם [אלשיך].
בסיום הפסוק, הבקשה וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ פונה אל מידת הרחמים והחנון הטבועה בשמו של ה' [מצודת דוד]. מזווית פנימית יותר, מוסבר כי חטאי האדם מכבידים ומייצרים צער כביכול כלפי השכינה, המיוצגת כאן במילה "שמך". על כן, הבקשה לכפרה נועדה לא רק לטובת האדם החוטא, אלא "למען שמך" – כדי להסיר את הפגם והצער מהשכינה עצמה ולהביא לה רווחה [חומת אנך].