תהלים, פרק ע״ט, פסוק י׳

יצא לכם פעם להרגיש עצב גדול כשמישהו פגע לא רק בכם, אלא גם בשם הטוב של מישהו שאתם אוהבים? המשורר שלנו מרגיש כאב כפול. הוא כואב את הפגיעה הקשה בעם ישראל, אבל כואב לו לא פחות שהעמים האחרים מזלזלים בכבודו של ה'. הוא שואל לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם, כלומר, למה ניתן לעמים האחרים לחשוב שה' עזב אותנו? כשהם רואים שעם ישראל סובל, הם לועגים ושואלים היכן אלוהים, וחושבים שאם הוא באמת קיים הוא היה ממהר להציל אותנו. כדי לעצור את הזלזול הזה, המשורר מבקש מה' לפעול כך שיִוָּדַע בַּגּוֹיִם, שכל העמים ידעו ויבינו את כוחו של ה'. הוא מבקש שזה יקרה לְעֵינֵינוּ, לא מתישהו בעתיד הרחוק, אלא ממש עכשיו, כשאנחנו עדיין חיים ויכולים לראות את הישועה במו עינינו. המשורר מבקש צדק על נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ, על הפגיעה באנשים הטובים של עם ישראל. כשה' יציל את עמו ויעשה צדק, כל העולם יראה כמה אנחנו יקרים לו, ויבין שה' לעולם לא שוכח את ילדיו ותמיד שומר על כבודו.