אהבת הרעיה לדודה נמשלת להערצה עמוקה כלפי מי ששמעו הטוב הולך לפניו, והשפעתו ניכרת למרחוק גם כאשר אינו נראה לעין. רוב הפרשנים מסכימים כי הפסוק מבטא את הקשר המיוחד בין כנסת ישראל לה', כאשר שמו ופועלו בעולם נמשלים לשמן משובח.
על פי הפשט, המילה לריח פירושה בעבור הריח, והמילה תורק מבטאת שפיכה והרקה של נוזל מכלי לכלי [מצודת ציון, אבן עזרא]. המטאפורה המרכזית בפסוק מבוססת על כך ששם טוב נמשל לשמן טוב; שמן המונח סגור בצלוחית אינו מפיץ ריח, אך כאשר מריקים אותו לכלי אחר, ניחוחו נודף ומתפשט לכל עבר. כך גם שמו של ה' מתפרסם ומתגדל בעולם [רש"י, תורה תמימה].
הפרשנים מרחיבים את דימוי השמן לכיוונים שונים. יש הרואים בשמן סמל לתורה. כשם ששמן צף על פני המים, כך דברי תורה דוחים מפניהם דברי לצנות, וכשם שזיתים תחילתם מרה וסופם מתוק, כך גם לימוד התורה דורש עמל וצער בתחילה, אך סופו להעניק חיים וכבוד [תורה תמימה, צאינה וראינה]. גישה אחרת מוצאת בשמן הקבלה לעם ישראל: כשם ששמן אינו מתערבב בשאר משקים, כך ישראל אינם מתערבבים באומות; וכשם ששמן מופק על ידי כתישה ומוזג בשקט, כך ישראל מגיעים לתשובה דרך ייסורים, ושומרים על ענווה ושפלות בעולם הזה ללא קול הברה [תורה תמימה].
ברובד ההיסטורי והלאומי, "השמנים הטובים" הם הנסים והנפלאות שעשה ה' לישראל, במיוחד ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. ריחם של נסים אלו התפשט בעולם כלו, ובזכותם התפרסם שמו של ה' [רש"י, מצודת דוד, אלשיך, צרור המור]. בעקבות פרסום זה, העלמות, שפירושן הפשטני הוא נערות או בתולות [מצודת ציון, רש"י], מפורשות כאן כסמל לאומות העולם או לגרים. השמועה על גבורות ה' משכה אנשים כיתרו ורחב להתגייר ולהיכנס תחת כנפי השכינה [רש"י, תורה תמימה, צרור המור]. רעיון דומה מתקשר לאברהם אבינו, שנדודיו בעולם משולים להרקת שמן, שכן על ידי מסעותיו הפיץ את שם ה' וקירב גרים [תורה תמימה, אבן עזרא].
מבחינה פילוסופית ורוחנית, הפסוק מתאר את מגבלות ההשגה האנושית. איננו יכולים להשיג את מהותו ועצמותו של ה', אלא רק את "ריח שמניו" כלומר, את השפע, החכמה והרוחניות שהוא מריק ומשפיע על הבריאה. ההכרה בפעולותיו היא שמובילה את הכוחות השכליים של הנפש לאהוב אותו [מלבי"ם]. מנגד, מוצגת ביקורת כלפי אהבה התלויה בדבר: ישנם בני אדם האוהבים את ה' רק בזכות "ריח השמנים", כלומר בגלל השפע והטובות החומריות שהוא מריק עליהם, אך ברגע שהטובה פוסקת סרה אהבתם. אהבה אמיתית צריכה להיות מופנית אל ה' עצמו ולא רק אל ההטבה המושגת ממנו [ספורנו]. ברובד הקבלי, השמן המורק מסמל את השפע האלוהי והספירות העליונות הנאצלות ויורדות אל העולם ואל כנסת ישראל [עזרא בן שלמה, מלבי"ם].
למילה עלמות מציעים הפרשנים שפע של משמעויות עמוקות החורגות ממשמעותה הרגילה. יש המפרשים אותה מלשון זריזות וכוח נעורים, המבטאים את השתדלותם של ישראל לעשות את רצון ה' במרץ [תורה תמימה]. אחרים דורשים אותה מלשון העלמה והסתרה: ה' העלים מבני האדם את יום המיתה ואת מועד מתן שכרם של צדיקים, כדי שלא יתייאשו ויהיו שרויים תמיד בציפייה, בתשובה ובאהבת ה' [תורה תמימה]. פירוש נוסף רואה ב"עלמות" את בעלי התשובה, שהתגברו על יצרם [תורה תמימה]. הדרשה הנועזת ביותר קוראת את המילה כשתי מילים נפרדות: "על מות", ומכוונת לדורות של שמד ולמסירות הנפש של ישראל, האוהבים את ה' עד מוות ומוכנים למסור את חייהם על קידוש שמו [תורה תמימה].