שיר השירים, פרק א׳, פסוק י״ב

Song of Songs 1:12Sefaria

עַד־שֶׁ֤הַמֶּ֙לֶךְ֙ בִּמְסִבּ֔וֹ נִרְדִּ֖י נָתַ֥ן רֵיחֽוֹ׃

רגע השיא של הקרבה מתואר כנקודת זמן דרמטית, שבה ניחוחות בשמים מתערבבים בנוכחות מלכותית. זהו ביטוי עז של אהבה וקשר, אך בד בבד הוא טומן בחובו מתח עמוק בין התעלות רוחנית לבין החמצה ונפילה.

המילה עַד מתפרשת כאן במובן של "בעוד" [מצודת ציון, אבן עזרא]. המילה בִּמְסִבּוֹ מתארת את המלך יושב ושעון בסעודתו, או יושב על כסא מלכותו [אבן עזרא]. הבושם המוזכר, נִרְדִּי, הוא מין בושם יוקרתי הדומה לכרכום [מצודת ציון, אבן עזרא].

ברובד הגלוי, הרעיה מצהירה כי בעוד המלך מסב בסעודתו ומוקף במיני בשמים, דווקא הריח של בושם הנרד שלה הוא שגובר, נודף למרחקים ומבטל את שאר הריחות, מה שמעיד על עליונות מעשיה הטובים [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. ברובד הפילוסופי והנפשי, הפרשנים רואים כאן את מאבקה של הנשמה. בעוד שהמלך, המייצג את היצר והכוח החומרי השולט בגוף, מסב ומתענג מתענוגות בשרים, הנשמה מתנתקת ממנו ונמשכת אל הריח הרוחני של ה' [מלבי"ם]. זוהי התעוררות של השכל לדרוך בנתיב השלמות ולהשיג מושכלות עליונים [רלב"ג].

במישור ההיסטורי של עם ישראל, הגישה החיובית בקרב הפרשנים מתארת את הפסוק כרגע של זכות עצומה. בעוד שה' מסב ברקיע, או מקיף את ישראל בעמודי אש וענן, מעשיהם הטובים של העם הפיצו ריח טוב [ספורנו]. הדבר בא לידי ביטוי במעמד הר סיני כאשר ישראל אמרו "נעשה ונשמע", או כאשר הסבו באכילת קורבן הפסח במצרים וה' הקדים וגאל אותם. יש אף שלוקחים את הפסוק אחורה אל אברהם אבינו, שצדקתו הפיצה ריח טוב כאשר ניצל מכבשן האש באור כשדים [תורה תמימה]. באותו רגע רוחני בהר סיני, ישראל אף ביקשו לראות את ה' עין בעין מתוך רצון עז לקרבה [עזרא בן שלמה].

מנגד, גישה מרכזית אחרת הופכת את הפסוק על פיו ורואה בו וידוי כאוב של כנסת ישראל. לפי פירוש זה, בעוד שהמלך, שהוא ה', עדיין היה במסיבת חופתו בהר סיני והעניק את התורה, כנסת ישראל קלקלה את מעשיה ורקדה סביב עגל הזהב [רש"י, צרור המור]. החטא נבע מכך שהעם טרם הספיק להזדכך בשלמות [צרור המור]. מתעוררת השאלה, אם מדובר בחטא, מדוע נאמר נָתַן רֵיחוֹ שמשמעותו חיובית? הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא שהבושם עזב ואיבד את ריחו הטוב, אך הכתוב בחר להשתמש בלשון נקייה מתוך חיבה עמוקה לישראל, ונמנע מלכתוב שהבושם הסריח או הבאיש [רש"י, שפתי חכמים, תורה תמימה]. עם זאת, נשמר לישראל חסד אלוהי, שכן החוטאים היו בעיקר אספסוף של ערב רב, בעוד שה' עטף ושמר על ליבם של רוב ישראל לבל יחטאו ויאבדו את ריחם הטוב לחלוטין [אלשיך].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״א
פסוק י״ג

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.