לאחר סערת האהבה והשוטטות בטבע הפתוח, עולה השאיפה למסד את הקשר ולהקים בית של קבע. מערכת היחסים מבקשת לעבור מהמרחב הפראי אל מבנה יציב, חזק ומפואר, שיעניק מחסה, רוגע והמשכיות [ביאור שטיינזלץ].
ברמה המילולית, המילה קֹרוֹת מתארת עצי בניין עבים [מצודת ציון]. סביב המילה רָהִיטֵנוּ (אשר נכתבת במסורת עם האות ח' אך נקראת באות ה' [מנחת שי]) מציגים הפרשנים מספר הבנות. יש המפרשים כי אלו הלוחות המונחים על גבי הקורות כדי להוות תקרה [ראשון לציון], ויש הסבורים כי הכוונה לעליות הבית והמסדרונות שבהם אנשים הולכים ורצים [מצודת דוד, מצודת ציון]. אחרים קושרים את המילה לביטוי מתקופת המשנה המתאר את רהיטי הבית וקישוטיו [רש"י, אבן עזרא], או לשקתות וצינורות מים המנקזים את הגשמים [מצודת ציון, מלבי"ם]. לגבי המילה בְּרוֹתִים, מסכימים הפרשנים כי הכוונה לעצי ברוש, שכן האותיות ש' ו-ת' מתחלפות בלשון [תורה תמימה, מצודת ציון, אבן עזרא, ראשון לציון].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהבית המפואר המתואר בפסוק הוא משל למשכן ולבית המקדש, שהם המבנים שהכין ה' כדי לשכון בקרב ישראל [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא, צרור המור]. לפי גישה זו, חלקי הפסוק מקבילים לחלקי המקדש: הקֹרוֹת העשויות ארזים רומזות לתקרת המבנה, בעוד שרָהִיטֵנוּ מסמלים את רצפת המקדש המצופה בברושים שעליה מתרוצצים הכהנים בעבודתם [תורה תמימה], או את הבריחים העוברים במשכן מקצה לקצה ומסמלים חיבור וקירוב [עזרא בן שלמה]. ברובד עמוק יותר, המקדש מתואר כמקום המפגש בין ה' האינסופי לבין האדם המוגבל. עצי הארז הגבוהים מסמלים את השאיפה של החומר הארצי להתרומם מעלה, ואילו עצי הברוש, המשולים לצינורות מים, מסמלים את השפע האלוהי היורד ומרווה את העולם הצמא [מלבי"ם].
לצד הפירוש על המקדש, פרשנים רבים רואים בעצי הבניין משל לעם ישראל עצמו. הארזים החזקים והגבוהים מסמלים את הצדיקים, הנביאים וחכמי הדורות, בעוד שהברושים מסמלים את תלמידיהם [תורה תמימה, ספורנו]. שילוב הקורות והלוחות יחד מייצג את החיבור בין מנהיגי הדור לבין המון העם, אשר יחד בונים מבנה רוחני חזק ויציב של אמונה בה', ללא רקבון או חולשה [ראשון לציון]. מבחינה רעיונית, המבנה החזק מסמל גם את כוחות השכל והדמיון של האדם; כאשר כוחות אלו בנויים היטב ומוגנים מטעויות וממידות רעות, הם מאפשרים לנפש להתחבר אל ה' בצורה שלמה ונקייה [רלב"ג].
חכמי המדרש שוזרים בפסוק זה מסורות פלאיות על בניין המקדש. הם דורשים כי ארזי המקדש צמחו מאותן אבנים שעליהן ישן יעקב אבינו, אשר התרככו, התאחדו והצמיחו את יסודות הבית העתידי [תורה תמימה]. בנוסף, המילה בְּרוֹתִים נדרשת כנוטריקון של המילים "ברית ים", זכר לנס שאירע לניקנור. כאשר הביא ניקנור דלתות מפוארות מאלכסנדריה עבור המקדש, איימה סערה להטביע את ספינתו. הצוות נאלץ להשליך את אחת הדלתות לים, וכשביקשו להשליך את השנייה, דרש ניקנור להיזרק יחד עמה מתוך מסירות נפש. מיד נח הים מזעפו, וכאשר הגיעה הספינה לחופי עכו, פלטה חיה ימית את הדלת האבודה אל היבשה, ובכך התגלתה הברית שכרת ה' עם הים לשמור על כלי המקדש [תורה תמימה, צאינה וראינה].