שיר השירים, פרק ז׳, פסוק ג׳

שָׁרְרֵךְ, הטבור המהווה את מקור ההזנה הראשוני של העובר, מדומה לקערה עגולה, אַגַּן, ולירח, סַּהַר, ומייצג את הסנהדרין היושבת כחצי גורן במרכז העולם ומעניקה לעם ישראל את חיותו הרוחנית. הברכה אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג, איחול לכך שלא ייפסק המשקה המעורב, מבטאת את התקווה שהוראת התורה לא תיפסק לעולם, בדומה להנהגת ה' המאזנת ומפרנסת את הבריאה כולה. הבטן מתוארת כעֲרֵמַת חִטִּים עגולה וסימטרית, להורות שכשם שהכל זקוקים לחיטה כך העם זקוק לתורה, וישראל עצמם נמשלים לחיטה הנבררת בקפידה מן המוץ. בטן זו סוּגָה, כלומר מוקפת וגדורה, בשׁוֹשַׁנִּים, סמל לגבולות המוסריים הייחודיים של העם. בניגוד לאומות הזקוקות לחומות ברזל כדי למנוע פשע, לעם ישראל די באזהרות רכות ועדינות כפרח כדי לפרוש מעבירה מתוך יראת שמים.