זכריה מבין כי החיזיון שלפניו הוא מראה נבואה, ולכן הוא מרים את קולו, וָאַעַן, ופונה אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי כדי לבקש הסבר. בשאלתו מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי מצהיר הנביא כי על אף שראה את המראה, הוא עדיין אינו מבין לפרטי פרטים לאיזו מטרה רומזים הדברים ומה משמעותם. תמיהתו המרכזית היא על התהליך העל טבעי שנגלה לעיניו, שבו עצי הזית מוסקים את עצמם והשמן מופק וזורם מאליו אל הגולה ומשם אל נרות המנורה, ללא כל מעורבות של אדם.
זכריה, פרק ד׳, פסוק ד׳
וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.