תחשבו על מצב שבו אתם עובדים קשה מאוד על בניית משהו חשוב, ופתאום מגיעים אנשים שלא עזרו לכם בבנייה ומציעים לתת מתנה יקרה כדי להשתתף. אולי הייתם מתלבטים אם להסכים לקבל אותה. זה בדיוק מה שקרה כשהיהודים בנו את בית המקדש השני בירושלים. קבוצה של אנשים חשובים ועשירים הגיעה מגלות בבל והביאה איתה תרומות של כסף וזהב. האנשים שבנו את המקדש אולי לא רצו לקבל את התרומה מאנשים שבחרו להישאר בבבל ולא לעלות לארץ כדי לעזור בעבודה הקשה.
לכן, ה' נותן לנביא ציווי מיוחד: לָקוֹחַ, כלומר, קח מהם את התרומה. ה' מסביר שיש לקחת את הכסף והזהב מֵאֵת הַגּוֹלָה, מאותם אנשים שהגיעו מהגלות. ה' אפילו מזכיר את שמותיהם של האנשים הטובים האלה: מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַעְיָה. ה' אומר לנביא: וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא, עליך ללכת אליהם בעצמך בדיוק ביום שבו הם יגיעו לירושלים. מקום המפגש שנקבע הוא בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן־צְפַנְיָה, שזהו הבית שבו התארחו האנשים אֲשֶׁר־בָּאוּ מִבָּבֶל. התרומה היקרה הזו נועדה למטרה מיוחדת מאוד: להכין עטרות, שהן כמו כתרים יפים מכסף ומזהב, עבור המנהיגים של העם.