יצא לכם פעם לבנות משהו חדש, אבל בלב עדיין להתגעגע למשהו ישן וטוב שהיה לכם פעם? זה בדיוק מה שהרגישו חלק מהיהודים באותה תקופה. העם חזר לארץ ישראל והתחיל לבנות את בית המקדש השני, אבל יהודים רבים שנשארו רחוק בגלות בבל היו מבולבלים. הם הרגישו שהבית החדש שמוקם אינו מושלם כמו הבית הראשון שהיה להם בעבר, כי הם עדיין חיו תחת שלטון של מלך זר ולא כולם חזרו לארץ.
מתוך התחושה הזו, הם שלחו שליחים לירושלים כדי לשאול שאלה חשובה: האם אנחנו צריכים להמשיך לצום ולבכות בקיץ על חורבן בית המקדש הראשון, או שעכשיו, כשבונים בית חדש, אפשר להפסיק?
התשובה מגיעה בדיוק בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְדָרְיָוֶשׁ, כלומר בשנה הרביעית לשלטונו של מלך פרס, כאשר בניית המקדש נמצאת בשיאה. באותו זמן, הָיָה דְבַר ה' אל הנביא זכריה. אחרי תקופה ארוכה שבה ה׳ לא דיבר עם הנביא, פתאום הנבואה חוזרת כדי לענות על השאלה של אנשי הגלות ולחזק את מי שעוסק בבנייה. התאריך שבו זה קורה הוא הַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי לפי הספירה העתיקה של התנ"ך, וכדי שנדע בדיוק מתי זה, הכתוב מוסיף מיד שזהו חודש בְּכִסְלֵו, אותו שם שאנחנו מכירים ומשתמשים בו גם היום. הפסוק הזה בעצם מכין אותנו כמו פתיחה של סיפור, ורק בהמשך נגלה מה בדיוק ה׳ ענה להם.