ביום של תבוסה מוחלטת ומבוכה, שום יתרון אנושי או טבעי אינו יכול לעמוד לאדם. יכולות של מהירות, חוזק פיזי או גבורה מאבדות את ערכן לחלוטין מול פני הסכנה.
המילה מָנוֹס משמעותה בריחה. כאשר נאמר וְאָבַד מָנוֹס מִקַּל, הכוונה היא שגם קלי הרגלים המהירים ביותר לא יצליחו לנוס ולהציל את עצמם, משום שהאויב יימצא בכל מקום [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. זווית ייחודית מפרשת חלק זה על רקע דיני היציאה למלחמה: אותם אנשים שפחדו וקיבלו רשות מהשוטרים לנוס ולשוב לביתם לפני הקרב כדי לא להפיל את לב העם, יאבדו גם הם ביום המבוכה [אהבת יהונתן].
לגבי החזק נאמר וְחָזָק לֹא־יְאַמֵּץ כֹּחוֹ. המושג יְאַמֵּץ מתייחס לחוזק, ובפרט ליכולת להתמיד ולשמר את הכוח לאורך זמן [מצודת ציון, מלבי"ם]. גישה אחת מסבירה שהחזק לא יוכל לעמוד על נפשו פשוט משום שהאויב יהיה חזק ממנו [ביאור שטיינזלץ]. גישה אחרת תולה את הכישלון במצב פסיכולוגי פנימי: גם אדם בעל חוזק טבעי ייתקף בבהלה, מורך לב ופחד שישתקו אותו. הוא לא יצליח לגייס את כוחו המחשבתי או להסתייע בכלי מלחמתו [רד"ק, מלבי"ם, אבן עזרא]. גם מי שבעבר נחשב לחזק כל כך עד שאחרים היו באים להסתתר בביתו, יאבד כעת את האומץ להגן על עצמו [צאינה וראינה]. יתרה מזאת, אפילו החזקים שבחרו להישאר במחנה המלחמה ולא לברוח, לא יצליחו להחזיק מעמד מול האויב [אהבת יהונתן].
החלק החותם, וְגִבּוֹר לֹא־יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ, מלמד כי הגיבור במלחמה לא רק שייכשל בניסיונו לנצח, אלא שגבורתו לא תועיל לו אפילו כדי להציל את גופו וחייו שלו מן המוות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].