נבואה זו מציגה נקודת מפנה, שכן היא מעבירה את מוקד התוכחה אל ממלכת ישראל. ה' מצהיר כי אף על פי שישראל חטאו בשלושה פשעים חמורים במיוחד והם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, גזר דינם לגלות ולחורבן לא נחתם בגללם. העונש הסופי שעליו ה' לא ישיב את אפו בא בעקבות החטא הרביעי והוא חטא החמס, העושק והשחיתות החברתית, בדומה לדור המבול שנענש לבסוף על החמס שבידו [רד"ק, מלבי"ם]. חומרת הדין מוסברת גם בכך שבעוד שה' מאריך אפו ליחיד עד שלוש פעמים, כאשר מדובר בציבור שחוטא בפעם הרביעית מידת הדין פוגעת ואינה ממתינה עוד [חומת אנך, אהבת יהונתן].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מופנה כלפי מערכת המשפט המושחתת והדיינים. המילים עַל־מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק אינן מתייחסות בהכרח לאדם צדיק במובן הדתי, אלא לאדם שהוא זכאי וצודק בדין המשפטי [אבן עזרא, רד"ק]. הדיינים מקבלים שוחד כספי מהצד האשם ומטים את הדין נגד הזכאי, פעולה שנחשבת כאילו מכרו אותו ממש [אבן עזרא], ולעיתים אף הביאה להוצאתו להורג על ידי עדי שקר [מלבי"ם]. נבואה זו מתמקדת בעוולות חברתיות שנעשו כלפי המוני דלים בממלכת ישראל, ואינה מכוונת לאדם מסוים אחד [אברבנאל].
השחיתות מתעצמת במילים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, שעליהן מציגים הפרשנים שלושה כיווני חשיבה עיקריים. הגישה הראשונה מסבירה כי מערכת המשפט כה רקובה עד שהדיינים מוכנים להטות את דינו של האדם העני אפילו בעבור שוחד פעוט וזעום, שווה ערך לזוג נעליים פשוטות [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השנייה מפרשת את המילה נַעֲלָיִם מלשון נעילה וסגירה. לפי פירוש זה, דיין שחמד את שדהו של אדם עני שהיה ממוקם בין שדותיו של הדיין, היה מטה את הדין לחובת העני. כתוצאה מכך העני נכנס לחובות ונאלץ למכור את שדהו לדיין במחיר זעום. כך הדיין היה יכול לנעול ולגדר את כל שדותיו לרצף אחד ללא הפסקה [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה]. הגישה השלישית קושרת את המילה לפעולת הקניין המשפטית הקדומה שנעשתה באמצעות נעל, כלומר הדיינים מחייבים את העני בדין כדי לאלץ אותו למכור את שדהו בקניין גמור ורשמי [רד"ק, צאינה וראינה].
רובד פרשני נוסף והיסטורי קושר את הפסוק למכירת יוסף. לפי תפיסה זו, הצַדִּיק שנמכר בכסף הוא יוסף הצדיק שנמכר על ידי אחיו. אזכור המילה נַעֲלָיִם בהקשר זה נועד להדגיש את השפלתו לעבדות, שכן בימים ההם נאסר על עבדים לנעול נעליים שהיו סמל לאנשים בני חורין. מכירתו בעבור נעליים נועדה להוכיח שהאחים הם האדונים והוא העבד [חומת אנך, אהבת יהונתן].