תארו לעצמכם שאתם מגיעים לשופט כדי שיעזור לכם לפתור מריבה, אבל השופט מחליט נגדכם רק כי הצד השני נתן לו מתנה בסתר. זה מרגיש הכי לא הוגן בעולם, נכון? בדיוק על התנהגות כזו הנביא עמוס מוכיח את עם ישראל. ה' היה סבלני מאוד כלפי העם והעניק להם הזדמנויות רבות לתקן את מעשיהם, אבל כשהשופטים והמנהיגים התחילו לפגוע באנשים חלשים ועניים, ה' החליט שזהו הגבול ואי אפשר לשתוק יותר.
הנביא אומר שהם נענשים עַל־מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק. המילה צדיק כאן לא מתארת דווקא אדם שמתפלל כל היום, אלא אדם שהוא צודק וזכאי במשפט. השופטים היו מקבלים שוחד כספי מהצד האשם, ופוסקים נגד האדם החף מפשע. זה היה נחשב כאילו הם ממש מוכרים את האדם הצודק תמורת כסף.
עד כמה המצב היה גרוע? הנביא ממשיך ומוסיף וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. מערכת המשפט הייתה כל כך מקולקלת, עד שהשופטים היו מוכנים לעוות את הדין ולפגוע באדם עני אפילו תמורת שוחד קטן ומזערי, שהשווי שלו הוא בסך הכל כמו זוג נעליים פשוטות. ה' מלמד אותנו כאן עד כמה חשוב לשמור על הצדק והיושר, ושאסור לנו לעולם לנצל אנשים חלשים שאין להם מי שיגן עליהם.