יצא לכם פעם לראות מישהו חזק שמנצל את הכוח שלו כדי לפגוע במישהו חלש ממנו? זה מרגיש מאוד לא הוגן. באותו זמן, האנשים החזקים והעשירים איבדו לגמרי את הרחמים שלהם כלפי החלשים. הם היו הַשֹּׁאֲפִים עַל־עֲפַר־אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים, כלומר הם היו כל כך אלימים ואכזרים, עד שהם היו גוררים את העניים ומשליכים אותם בכוח על הרצפה, כך שעפר האדמה ממש נדבק לראש שלהם. גם בבית המשפט לא היה צדק, כי השופטים עשו מעשה של וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ. הם קיבלו שוחד מהעשירים, ובמקום לשפוט ביושר, הם עיקמו את דרך הצדק והרעו לאנשים העניים והטובים.
האנשים האלה איבדו לא רק את הרחמים, אלא גם את הבושה הבסיסית ביותר, אפילו בתוך המשפחה שלהם. המילים וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל־הַנַּעֲרָה מספרות לנו על מצב עצוב שבו אבא והבן שלו הלכו יחד לעשות מעשים רעים ולקחת בכוח נערה שהייתה אמורה להתחתן עם מישהו אחר, והם אפילו לא התביישו זה מזה. הדבר הכי קשה בכל הסיפור הזה הוא שהם לא עשו את זה בטעות, אלא לְמַעַן חַלֵּל אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי. הם פעלו בכוונה כדי להראות שלא אכפת להם מהציווי של ה'. במקום להתנהג בקדושה ובטוב כמו שה' ביקש מהם, הם בחרו בדרך רעה שפגעה בעם כולו וגרמה לנוכחות של ה' להתרחק מהם.