יצא לכם פעם לחשוב איך זה מרגיש כשמישהו לוקח מכם משהו חשוב, ובמקום להחזיר אותו, הוא משתמש בו כדי לערוך מסיבה? באותה תקופה, המנהיגים והשופטים שהיו אמורים לשמור על הצדק, עשו בדיוק את ההפך. הם ניצלו את הכוח שלהם כדי לקחת דברים מאנשים עניים וחלשים. הם לקחו מהעניים את הבגדים שלהם בכוח כעירבון לחוב, ולא החזירו להם אותם מעולם. לבגדים הגזולים האלה קוראים בְּגָדִים חֲבֻלִים.
השופטים העשירים לא הסתפקו בזה. כשהם ערכו סעודות גדולות, הם נהגו לשבת בנוחות ולהישען לאחור, פעולה שנקראת יַטּוּ. ועל מה הם נשענו? ממש על אותם בגדים של העניים, ששימשו אותם כמו כריות ושמיכות. את המסיבות האלה הם לא עשו סתם בבית, אלא אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ ובתוך בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, שהיו מקומות ומקדשים של עבודה זרה.
בזמן החגיגות שלהם, הם שתו וְיֵין עֲנוּשִׁים. זהו יין שהם קנו בכסף של קנסות ועונשים שהם הטילו סתם כך, בלי שום סיבה מוצדקת, על אנשים חפים מפשע. הדבר העצוב והקשה ביותר במעשים שלהם הוא השילוב בין חטאים נגד ה' לבין פגיעה בבני אדם. הם עבדו עבודה זרה, ועשו זאת מתוך רכוש שהם שדדו וגזלו מאנשים חלשים שסבלו בגללם.