עמוס, פרק ב׳, פסוק ח׳

המנהיגים והשופטים משלבים בין עושק חברתי לפולחן, ומנצלים את החלשים כדי לחגוג במקדשיהם. בעת משתאותיהם אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ של עבודה זרה הם יַטּוּ, כלומר יסבו בנוחות, על גבי בְּגָדִים חֲבֻלִים שהם בגדי עניים שנלקחו בכוח כמשכון בעקבות הטיית משפט. בתוך בֵּית אֱלֹהֵיהֶם הם יִשְׁתּוּ וְיֵין עֲנוּשִׁים, שהוא יין שנקנה בכספי קנסות שרירותיים שהוטלו על חפים מפשע. מול גישה הרואה בכך ביקורת על כוהנים במקדש ה' שהתמקדו בפאר בגדיהם החיצוני, ההבנה המרכזית מדגישה את השילוב החמור בין חטאים כלפי שמיים לפגיעה בזולת, כאשר סעודות הדת מבוססות כולן על גזל אביונים.