מפלתם הצבאית של ישראל ביום הדין תהיה מוחלטת ומבישה, ותשבור אף את רוחם של לוחמי העילית החזקים ביותר. תבוסה קשה זו תבוא עליהם כעונש על התנהגותם האזרחית המושחתת, הכוללת עוולות חברתיות, זנות ועבודה זרה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי המילים וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים מתייחסות לאדם האמיץ והחזק מכולם, זה שיוצא למערכה עטוי שריון ונשק כבד [ביאור שטיינזלץ]. זהו לוחם שדרכו לאמץ את לבבו בקרב [מצודת דוד], והוא סמוך ובטוח בניצחונו וביכולתו להישמר מכל פגע [אבן עזרא]. עם זאת, מכיוון שמקורה של הגבורה האמיתית הוא בלב, הרי שביום ההוא יתרכך לבבו של אותו גיבור ומורך ישתלט עליו, כך שהוא לא יוכל עוד לעמוד בפני האויב [רד"ק, מצודת דוד]. גבורתו לא תועיל לו למלחמה, והדרך היחידה שבה יוכל להציל את נפשו תהיה באמצעות מנוסה [מלבי"ם].
במנוסתו, הגיבור עָרוֹם יָנוּס. רוב המפרשים מסבירים כי אין הכוונה בהכרח לעירום מוחלט, אלא לכך שהלוחם ישליך מעליו את כלי הנשק שלו [רש"י] ויפשוט את שריונו ובגדיו הכבדים. הוא יעשה זאת כדי להקל על משקלו ולהסיר כל מכשול שעלול לעכב את תנועתו, וכך יוכל לברוח קל ומהר ככל האפשר מפני האויב [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, צאינה וראינה, ביאור שטיינזלץ]. בשעת הדחק הקשה, הגיבור יוותר על כבודו, על ממונו ועל בגדיו, ויתמקד אך ורק בהצלת חייו במנוסה מהירה ונטולת משא [מלבי"ם].