דניאל, פרק י׳, פסוק ו׳

דמות רוחנית אדירה וזוהרת נגלית לבני האדם, כאשר וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ, כלומר גופו עוטה גוון תכלת של אבן יקרה הרומזת לשמיים וללבושו הרוחני, ויש המפרשים שגודלו עצום כמי הים. המראה החזותי של וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ מתאר להבות מאירות, המסמלות את ההשגחה העליונה ואת האופן שבו השכל האנושי תופס ישויות רוחניות כהברקה חולפת. איבריו ופעולותיו מתוארים במילים וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל, שפירושן כי רגליו וידיו בעלות גוון של נחושת קלויה באש ומלוטשת, המרמזת על העולם הגשמי והחולף שהוא קצה הבריאה. השפעתו של המלאך נחתמת במילים וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן, שכן קולו גדול ועוצמתי כהמייתה של קבוצת אנשים רבה, ומכוון אל המון בני האדם בעולם.