דניאל, פרק י׳, פסוק ג׳

דניאל נוהג מנהגי אבלות וסיגוף, חי בתכלית הפשטות ונמנע לחלוטין מתענוגות גופניים במקום לקבל על עצמו צום גמור. הוא מקפיד כי לֶחֶם חֲמֻדוֹת, כלומר פת נקייה ומשובחת העשויה מסולת, לֹא אָכַלְתִּי, אלא ניזון מלחם פשוט וזול גם בלילות שבהם שבר את תעניתו. בנוסף לכך שוּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי, הוא מעיד וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי, שמשמעותו הימנעות ממשיחת הגוף בשמן כדרך שאנשים מתענגים רגילים לעשות. הנהגה סגפנית זו נמשכה עַד מְלֹאת, כלומר עד שנשלמו לחלוטין שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים.