התגלות נבואית היא לעיתים חוויה אישית ופנימית לחלוטין, המתרחשת גם כאשר הנביא מוקף באנשים אחרים שאינם שותפים לה. דניאל זוכה לראות אֶת הַמַּרְאָה לבדו, משום שלא מדובר בראייה של עיני בשר, אלא בחזון נבואי פנימי [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
מי היו וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים, הנשענת על מסורת חז"ל, מזהה אותם כנביאים חגי, זכריה ומלאכי [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. מנגד, קיימת הצעה ולפיה מדובר בחבריו של דניאל – חנניה, מישאל ועזריה [ביאור שטיינזלץ].
הסיבה לכך שמלוויו של דניאל לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה נובעת מהבדלים בדרגה ובהכנה הרוחנית. דניאל היה מוכן לקבלת הנבואה, בעוד שהם לא היו מוכנים באותה עת [יוסף אבן יחיא], וההתגלות פשוט לא הופנתה אליהם [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, אף אם מלוויו היו נביאים בעצמם, מדרגתו הנבואית של דניאל בכל הנוגע לראיית התגלויות פנים אל פנים הייתה גבוהה משלהם [מלבי"ם].
למרות שלא ראו דבר, חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם. כיצד ניתן לפחד ממשהו שלא רואים? הפרשנים מסבירים כי בהיותם אנשים בעלי שיעור קומה רוחני, הם חשו באופן עמום את האימה שבאוויר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. חז"ל מבארים תופעה זו באמצעות עיקרון רוחני עמוק: אף על פי שהאדם אינו רואה את הגורם המפחיד בעיניו הפיזיות, החלק הרוחני העליון שלו בשמיים רואה את המראה, והדבר מחולל תגובה של בעתה וחרדה בתת־המודע של האדם [רש"י, מצודת דוד].
בעקבות אותה אימה בלתי מוסברת, הם מיהרו להימלט בְּהֵחָבֵא, כלומר ברחו כדי להסתיר את עצמם במקום מחבוא ומסתור [מצודת דוד].